released June 15, 2015

Nadav Masel - Double Bass
Ido Bukelman - Banjo, Acoustic Guitar, Bells
Recorded live at Barbur gallery, Jerusalem, 23.5. 2013 by Lars Sergel
Mixed & Masted by Avi Elbaz at R&Beat studio

Special thank to Ayelt Lerman

Album design by Avital Burg
Produced by OutNow Recordings

By Eyal Hareuveni, freejazzblog, October 12, 2015:

" Guitarist Ido Bukelman is one of the most prolific musicians in the small Israeli experimental, free-improvised scene. His latest releases feature two of his working outfits, the free jazz Hanut Trio and his Ground Birds duo, both with double bass player Nada Masel.

The duo of Bukelman, on bowed banjo and acoustic guitar, and Masel, on the double bass, present the experimental, free-improvised aspect of their work. The pieces are associative, open ended, and Masel, again, is the one who takes the role of grounding - literally - the interplay towards a cohesive envelope.

The duo was recorded live at the Barbur gallery in Jerusalem on May 2013. This performance feature Bukelman plays both the bowed banjo and the guitar while on later performances he focuses most of the time on the banjo. The sound of the bowed banjo is an acquired taste - dirty, rusty, distorted, almost out-of-tune. But when it is met with Masel’s wise, adaptive bowed double bass it forms an interesting sonic ground. A disturbing yet patient, searching ambiance, arresting in its intense timbral spectrum and its search for a common thread, only to deconstruct it immediately after.

The two solo pieces stress the differences between the two. Bukelman solo guitar is a sort of free fly, free formed. It is a fast stream of associations, without any attempt to sketch any narrative, at times references the country-tinged guitar of Eugene Chadbourne and on others a continuation of his work on his solo acoustic guitar albums The Door and Solo (Kadima Collective and OutNow Recordings, both on 2011). Masel solo double bass is more solid, exploring methodically his rich sonic palette through a dark, resonating texture."


Reviewed by Thurston Hunger kfjc 89.7FM on August 8, 2015:

A sharp release, Bukelman’s steel string guitar and
mighty banjo often feel like they are instruments of
garotte wire. On the title track we hear some of
his angular, percussive and brittle playing we’ve
come across from him before (and not far off from
the knife-like Orcutt Bill guitar work.) It’s
deeply experimental while at the same time having
a sort of backwoods country hint….a small hint
but it’s there still the same. Now add in some of
his banjo work, and it really feels like moments
of avant garde on the farm, by way of Jerusalem
where the musicians reside and this way recorded.
The banjo adds to the bright nature of the playing,
almost shrill at times, but there’s also that
scuffling of the resonating body. And on upright
bass, Nadav Masel is all over his bass as well: slap,
clack and bow from him. On “Ground Birds II” he
walks the bass slowly alone to start, almost finds
a funk spot, and keeps on strutting. The closer
has Bukelman pulling the drone out of a somewhat
sympathetic banjo (and not that banjo-ey), pretty
fantastic. Along with Brandon Seabrook, a little
musical mutiny with the banjo (and Paul Metzger
before as well) really sliced my ear nicely.

בן שלו, הארץ, 17.09.2015 :
שיא הערב היה הדואט של עידו בוקלמן ונדב מייזל. ההופעה הזאת היתה ממש מסעירה, אחת מאותן הופעות שנשמרות בזיכרון הרבה שנים.

לא רק בזכות הצליל, שכמוהו לא שמעתי מעולם (בוקלמן ניגן עם קשת על בנג'ו – זה סאונד חד־פעמי). גם התמונה היתה נדירה. בוקלמן ומייזל לא הופיעו על הבמה. הם ניגנו על רצפת המועדון. בוקלמן ישב על כיסא, מייזל עמד במרחק של שני מטרים ממנו (ומאיתנו). שניהם היו יחפים. כשהם ניגנו הם הביטו זה בזה כל הזמן. רק מיתרים היו בהופעה הזאת, וקשר העין בין שני המוזיקאים, שהיה כמובן המשכו של קשר הלב ביניהם, מתח מיתר נוסף, בלתי נראה.

מוזיקה של בוקלמן ומייזל היא לא רעש מופשט, אבל היא יכולה להיות דיסוננטית וקוצנית ומעורערת, והאלבום החדש אכן לא כבש את האוזן כרצף אחד, בניגוד להופעה. קטע סולו גיטרה של בוקלמן שנמשך יותר מעשר דקות ("Ground Bird 1") היה למעלה מכוחותי, ובקטעים "Alim" ו"Evening Flight" לא הזיק להיזכר בהופעה על מנת להיאחז בה. לעומת זאת, ב"Ground Bird 2" וב"Summer Ground Beneath Us" לא היה שום צורך בסיוע המנטלי של ההופעה. הקטעים האלה נפלאים כשלעצמם. "ציפור אדמה 2" הוא סולו קונטרבס יצרי, פראי, כאילו הכלי של מייזל מרוח בחול ובוץ ומשתתף באיזה טקס לגירוש שדים. ו"האדמה הקיצית שמתחתינו" נשמעת ממש כמו ההופעה – שני מוזיקאים הרפתקנים שהולכים יחפים על המיתר שמחבר בין הלבבות שלהם.

קונטרבס ובנג'ו מנוגנים עם קשתות, אבל אני לא זוכר מתי שמעתי מוזיקה שהזכירה כל כך את ג'ימי הנדריקס.